בשעה אחת עשרה, חמישים ושש דקות ועשרים ושש שניות שעון נפאל וקצת לאחר השעה 6 בבוקר שעון ישראל, האדמה רעדה ברדיוס של אלפי קילומטרים. החל מבנגלדש והודו בדרום ועד נפאל וטיבט מצפון להם. האדמה רעדה בחוזקה ואיתה גם חייהם של רבבות רבבות אנשים שלא ישובו להיות כפי שהיו. חלקם מתאבלים על קרוביהם, חלקם עדיין משתקמים מפציעותיהם וחלקם מחפשים קורת גג חילופית לפני החורף שעומד בפנינו.

הרעש, בדרגה 7.8 בסולם מגניטודה. אירע במחוז לאמג'ונג, 82 קילומטרים צפונית מזרחית לבירה קטמנדו והוא התרחש כ-15 קילומטר מתחת לפני האדמה. הרעש החזק ביותר בעוצמה דומה אירע בנפאל בשנת תרצ"ד והוא הביא למותם של עשרת אלפים ושש מאות בני אדם.

בתחילה לא הובנו ממידי ההרס. למרות שתוך שעות ספורות הגיע מניין ההרוגים ל560 בני אדם, אלפי בתים ובניינים נפגעו ואף חרבו לגמרי, נראה היה שהנפאלים יצאו מהסיפור הזה במחיר נמוך יחסית. רק למחרת ובימים לאחר מכן כשהחלו להגיע דיווחים מכפרים נדחים שחרבו עד היסוד, הבינה הממשלה המקומית והבין העולם כולו שמדובר באסון של ממש. רעשי המשנה שהתרחשו בימי ראשון ושני רק החריפו את המצב.

אבל עיקר הדאגה בישראל כמו גם בעוד כמה מדינות היתה לגורלם של למעלה מאלף ישראלים שטיילו באזורים הרריים במדינה והקשר עמם אבד.

בית חב"ד במדינה, בניהולו של הרב חזקי ליפשיץ פתח חפ"ק בבית חב"ד וכבר בשעה הראשונה שלאחר הרעש קלט כמאתיים ישראלים שהגיעו לשם באופן ספונטני. בחפ"ק המיוחד ניהלו קבוצות של מטיילים רשימות מסודרות של המטיילים ואספו מידע על כל אחד ואחת מהם ומתי נראו לאחרונה. שגרירות ישראל פתחה גם היא חפ"ק וניהלה את החיפושים באופן רשמי מול ממשלת נפאל, תוך שהיא משיגה אישורים לפעילות ישראלים לחילוץ ואיתור בשטחי האסון ומכינה את השטח לנחיתת העזרה הישראלית.

אט אט ירד מספרם של הנעדרים, אך ביום שני, יומיים לאחר רעידת האדמה הוא עמד עדיין על יותר ממאה. מסוקי חילוץ שנשכרו על ידי חברות הביטוח – ושניתן להם אישור מיוחד לחוג מעל האזורים מוכי האסון – עשו את דרכם למוקמות מרכזיים בסמוך להר האוורסט, לאגמים הקפואים ולהר האנפורנה וחילצו ישראלים. באותה נשימה הם גם הביאו צוותות מצויידות בטלפונים לוויינים שיצאו לחיפושים באזור ואספו מידע על נעדרים ישראלים.

שעון החול הלך ואזל והחשש לגורלם של כמה עשרות ישראלים המשיך גם למחרת, כאשר הם סיפרו על מאבקים אלימים מול תושבים מקומיים כדי להשיג פת לחם. במקביל מספר ההרוגים המקומיים עלה ובסופו של דבר הגיע בנפאל לבדה ל-8,786 ובהודו, סין וטיבט יחדיו נמנו 161 הרוגים נוספים.

עשרות מדינות אמנם החישו עזרה למדינה מוכת האסון אולם ישראל עלתה על כולנה. שלשה מטוסי הרקולס של חיל האוויר ומשלחת של מד"א וזק"א הגיעו למקום עם ציוד הומינטרי של עשרות טונות ופתחו בית חולים שדה בשטח שדה התעופה הבינלאומי של קטמנדו והביאו להצלת חייהם של לא מעט נפאלים.

בניסי ניסים חולצו כל הישראלים ומחצית מהישראלים ששהו אז במדינה העדיפו לסיים את הטיול וחזור לארץ במטוסי אל על שהגיעו במיוחד. רק בחור אחד, אור אסרף מלהבים שבדרום הארץ לא זכה לחזור הביתה. הוריו חששו מאוד לגורלו והמתינו בשדה התעופה לידיעות על יקירם, אך אלו בוששו מלבוא. חמשה ימים לאחר האסון טס אביו של אור לנפאל וביום ראשון י"ד באייר, שמונה ימים לאחר רעידת האדמה נמצאה גופתו של אור בן ה-22 בשמורת האגמים הקפואים על ידי חבריו ליחידת אגוז. ככל הנראה הוא נפגע באחת מרעידות המשנה וכעבור כמה ימים הובא לקבורה בארץ. יחד עמו נהרג גם יהודי מארצות הברית בשם דן פרדינבורג, כתוצאה מהתמוטטות שלגים ברכס האנפורנה. יהי זכרם ברוך.

 האזינו לכתבה המלאה: